<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשי"ד</h1>
<h2>דף נח.</h2>
וה"ג בכל הספרי' ישנים איקלע רב נחמן למחוזא למקומו של רבא ובא רבא אצלו לשאול מפיו מהו אומ' על מעשה כזה. וא"ל לשמעי' כשיבא יטרוק גלי דלא ליתי איניש וליטרוד כדי לשואלו ביישוב הדעת. על לגביה ושמעי' עשה מה שציוהו. וא"ל רבא לרב נחמן כי האי גוונא מאי א"ל אסור בהנאה. ורב נחמן היה סובר שעל כל היין גם על מה שנתן היה שואלו והוא לא שואלו על השאר. ורבא היה סובר כי הכל אוסר. וע"כ אמ' רבא והא מר הוא דאמ' וכי שכשוך עושה יין נסך לאסר השאר בתמיה. והיכא. דאמרי' לקמן בפ' השוכר דאמ' רב נחמן הלכה למעשה יין סתם אפי' יין ביין מותר ובעל כורחיך האי למאן. אי לרשב"ג לא מצינו חילוק בדבריו שהרי הוא אינו אומ' אלא יין נסך ביין. אלא רב נחמן דקאמ' אף לרבנן קאמ' דגם רבנן מודו ביין סתם. והיה סבור רבא דרב נחמן דאמ' לאסור הכל קאמ'. וזהו שאמ' לו והא מר הוא דאמ' (וכי) שיכשוך כזה אינו עושה יין נסך לאסור הכל. וא"ל רב נחמן אימור דאמרי לבר מדמי ההוא חמרא כו'. והרי זה דרבא כפי סברתיה דרבא היה יכול להיות דרב נחמן דאמ' לקמן סתם יין ביין לרשב"ג קאמ' וכגון גבי חבית בחבית. ולא תיקשי לרב נחמן מברייתא. ורב נחמן שמא אילו שמע מפי רבא שהיה אומ' לדברי חכמים היה משיב לו שהוא אסור ואימ' דאמ' אנא לרשב"ג לרבנן אמרי אלא היה שואלו וסתם היה משיבו. עיקרה כך היא למבינים. ובריית' זו בע"כ רבנן היא ומחלוקת דרבנן היא. ומה שאומ' בלשון הזה והא מר הוא דאמ' דכי שיכשוך ביד אינו עושה יין נסך. האי לישנא בניחותא. ואתי שמואל דשמואל בעל כורחיך שאינם בני תורה דאי לא תימ' הכי הא לקמן פסק גופיה הלכה כרשב"ג.
